תואר שני במשפטים LL.M
דיני עבודה הינם חוקים האמורים להסדיר את יחסי העבודה בין עובד למעביד וכן את זכויות העובד באופן כללי.
לאור יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין המעביד, בעל הכוח והשררה, לבין העובד, הגורם החלש, חוקקו דיני העבודה. המעביד בנצלו פערי כוחות מובנים אלו עלול לפגוע בזכויות העובד על פי דין.
הפגיעה בעובד עלולה לגרום לו לפגיעה ישירה במשכורתו או לחילופין ובנוסף לפגיעה עקיפה בזכויותיו העתידיות.
חוק שכר מינימום– נותן מענה לשכר החודשי או השעתי המינימלי שאמור כול עובד להשתכר. אי עמידה בגדריו מקנה לעובד עילה לפנות בתביעה לבית הדין לעבודה.
הלנת שכר – מעביד אשר לא עומד בגדרי התשלומים עליהם הוא מחויב על פי דין עלול למצוא עצמו מחויב בתשלום הלנת שכר, תשלום נוסף מעבר לתשלום החודשי עליו הוא מחויב על פי הסכם העבודה בין העובד למעביד.
חופשה שנתית– חוק חופשה שנתית מסדיר את מספר ימי החופשה השנתית המגיעה לכול עובד בהתאם לוותק בעבודה. מעביד יכול להעניק לעובד ימי חופשה מעבר לימים המינימאליים אשר נקבעו בחוק אך לא להפחיתם. במידה והעובד לא מנצל את ימי החופשה רשאי הוא לפדותם בכסף.
דמי הבראה – פעם בשנה זכאי העובד לתשלום כספי בעיין בגין הבראה. התשלום ניתן לרוב בחודש יולי והוא מיועד לרווחת העובד ובן משפחתו בהנחה שבתקופה זו יוצא העובד ומשפחתו לחופשה השנתית.
תשלום הוצאות נסיעה – כול עובד זכאי לתשלום הוצאות נסיעה מביתו למקום עבודתו ובחזרה בהתאם לקו האוטובוס הקרוב לביתו. ישנו תשלום מקסימלי עבור הוצאות הנסיעה אשר מעבר אליו לא ניתן לקבל החזר נסיעות. במידה והעובד מגיע עם רכבו יינתן לו תשלום כאמור לעיל.
תשלום דמי מחלה – חוק דמי מחלה מאפשר לעובד 1.5 ימי מחלה בעבור כול חודש עבודה. אם עובדת אף רשאית לנצל את ימי המחלה שלה בעבור מחלת ילדיה.
לרוב כאשר ישנה פגיעה ישירה בעובד בזמן עבודתו חושש הוא לפנות למעביד שמא יפוטר. טעות נפוצה זו עלולה לגרום לעובד לאבד מזכויותיו אלו מאחר ותקופת ההתיישנות במקרים רבים קצרה משבע שנים והמעביד יוצא נשכר. רצוי מאוד במקרים אלו להתייעץ עם עורך דין אשר בקיא בתחום מיצוי הזכויות לעובדים.
